חמא"ס = חינוך מגיל אפס

לאחרונה התלוננה חמאס בחריפות נגד אונר"א בשל כוונתה לבצע שינויים בתכני הלימוד. לטענת חמאס נועדו השינויים לפגוע בזהותם הלאומית של הצעירים הפלסטינים ובכך לשרת את ישראל. בעבר ניסתה אונר"א מספר פעמים להכניס תכנים משלה לבתי הספר שבניהולה אולם התברר שכמעט ואhן ביכולת לעשות זאת. ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית הנלמדים מטמיעים בקרב התלמידים ערכי-יסוד של שנאה לישראל ושלילת זכות קיומה. בין יתר השינויים שעוררו את כעסו של חמאס: הסרת מפות פלסטין מספרי הלימוד והכחשת כל אזכור לירושלים כבירת פלסטין, הימנעות מאזכור ערים המצויות בשטח ישראל, אשר "נכבשו" על ידה ב-1948 ... לדוגמא במקום אזכור ערים בשטח ישראל בתוך הקו הירוק מוזכרות ערים בשליטה פלסטינית. כך, טוען חמאס, נמנע איזכור הערים הכבושות משנת 1948.  עד כדי כך חמאס רגיש לעניין החינוך שטענותיו על השינויים בתכנית הלימודים אינן נוגעות למסרים ישירים ומפורשים, כאשר הסכסוך עם ישראל נלמד בכיתה, אלא אפילו למסרים הפדגוגיים הסמויים, כאשר נלמדים נושאים אחרים כגון קריאה או גיאוגרפיה.
חמאס אינו מתעקש על תכני הלימוד ללא סיבה. הוא מבין את חשיבות החינוך להמשך המאבק בישראל. למעשה כל תנועת גרילה או ארגון טרור מוצלחים, ששאפו להחליף שלטון מסוים או כיוונו לשחרור לאומי, הקימו תנועה חברתית שכחלק ממנה הייתה רשת חינוך מפותחת שהייתה בשליטתם. דוגמא בולטת לכך היה אבימאל גוזמן, מנהיגו של הנתיב הזוהר, שפעל בפרו בעיקר בשנות השמונים. הוא היה פרופ' לפילוסופיה בפקולטה לחינוך באוניברסיטת איאקוצ'ו ושלח את תלמידיו, שהפכו למורים, עם מסרים מהפכניים לבתי הספר ברחבי המחוז ומשם הלאה למחוזות אחרים במדינה, בכדי להפיץ את הבשורה לדור הצעיר. כך יצר לעצמו בסיס חברתי איתן לפתוח במלחמת גרילה שהביאה למותם של עשרות אלפי בני אדם כעשור מאוחר יותר.