קפד ראשו? – חיסולו של מנהיג דאע"ש והשפעת הרג מנהיגי ארגוני הטרור

ב-1 במאי 2011, אריות הים יחידת קומנדו של צבא ארצות הברית, פרצה למתחם בפקיסטן בו שהה אוסאמא בן לאדן, הרגה אותו ולקחה את גופתו. עם היוודע החדשות, אמריקאים רבים יצאו לרחובות בשמחה וחגגו כל הלילה. אולם, ארצות הברית שילמה מחיר גבוה בגלל הריגתו של בן לאדן כיוון שהיחסים עם פקיסטן, בעלת בריתה החשובה במרכז אסיה, נפגעו קשות. אתמול התבשרנו כי כוחות קומנדו אמריקניים הרגו את אבו-בכר אל בגדדי מנהיג דאע"ש שפרשה מארגון אל-קאעידה.

 לדיכוי ארגוני טרור באלימות ישנם יתרונות וחסרונות. בצד היתרונות התקפות על ארגוני טרור משבשות את תכניותיהם ומקשות עליהם לפעול בכך שהן פוגעות בתשתיות הפיזיות של ארגוני הטרור, מקומות המסתור שלהם, פעילי הארגון, מומחים, מפקדים ועוד. כמו כן, פעילות אלימה נגד ארגוני טרור מקשה עליהם להתמקד בתכנון פעולות עתידיות כיוון שהם עסוקים בהישרדות  ועל ידי פגיעה בפעילי הטרור הופכת ההצטרפות לארגון למסוכנת יותר ומפחיתה את מספר המתגייסים.

מאידך, לשימוש באלימות נגד ארגוני טרור יש גם צד שלילי. פעילות אלימה נגד ארגוני טרור עלולה לגרום ל- "אפקט בומרנג" שמשמעו הסלמת האלימות. לדוגמא, לאחר הריגתו של מזכ"ל חיזבאללה עבאס מוסאווי בשנת 1992 על ידי ישראל תקף החיזבאללה את שגרירות ישראל בבואנוס איירס.

ג'נה ג'ורדן במחקרה על הריגת מנהיגי ארגוני טרור בין השנים 1945-2004 העלתה כי הריגת מנהיגי ארגוני טרור אינה יעילה ואפילו גורמת לכך שהארגון ישרוד זמן רב יותר.  מחקר נוסף העלה כי הרג של מנהיגי ארגוני טרור אינו אמצעי המבטיח הצלחה בהתמודדות עם טרור ובייחוד נגד ארגוני טרור דתיים כיוון שהרג מנהיגיהם גורם להגברת פעילותם האלימה.

  

ממצא מסייע לטענה זו עלה גם במחקר שבדק מספר מקרים של התקוממויות והראה כי יעילותם של סיכולים ממוקדים מוגבלת, אם בכלל, ולעיתים השפעתם מזיקה. לטענת החוקרים, סיכולים ממוקדים אמנם גורמים לכך שחלק מהאוכלוסייה יירתע מפעילות טרור אבל אחרים רבים יותר מחפשים נקמה ומצטרפים לשורותיו של הארגון המותקף.  כמו כן, אין להתעלם מההשלכות הפוליטיות השליליות של הסיכולים הממוקדים הפוגעות בהזדמנויות פוליטיות להפסקת האלימות. 

אולם, למרות כל המקרים שנבחנו ולא מצאו כי סיכולים ממוקדים מפחיתים את היקף פעולות הטרור אין בכך ראיה למצב החלופי - כלומר מה היה קורה אילו לא השתמשו בטקטיקה זו.  בנוסף, לפחות חלק מהמחקרים על השפעת הרג מנהיגי ארגוני הטרור מציבים רף גבוה מאד לבחינה האם הייתה השפעה על הארגון. לדוגמא, ג'נה ג'ורדן הגדירה את תפקוד הארגון למשך שנתיים מאז חיסול מנהיגו כסימן הצלחה לטקטיקה של פגיעה במנהיגי ארגוני הטרור. זהו רף גבוה מאד ולא מציאותי, שהרי לרוב ארגוני הטרור יכולים להוציא לפועל התקפות טרור בהיקף כזה או אחר גם כאשר מנהיג הארגון איננו.  אכן, מחקר מאוחר יותר, שערך ברייאן פרייס ובו ניתח  207 ארגוני טרור, העלה ממצאים שונים מאלו של ג'ורדן ולפיהם ארגוני טרור שמנהיגיהם נהרגו הם בעלי שיעור תמותה גבוה יותר מאשר אלו שמנהיגיהם לא נהרגו.  במחקר אחר, שבדק 35 מקרים של משברי מנהיגות בארגוני טרור מהמאה ה-18 ועד שלהי המאה ה-20, עלה כי ברוב המקרים בהם המנהיג נהרג על ידי כוחות הביטחון הארגון התמתן או התפרק ובאף לא אחד מהמקרים הארגון הפך לקיצוני יותר.  ממצא מסייע עלה גם במחקר שערך פאטריק ג'ונסון לפיו הרג מנהיגי ההתקוממות (לאו דווקא ארגוני טרור) מגדיל את סיכויי הממשלה לנצח, מפחית את מספר ההתקפות של המתקוממים ומקצר את ההתקוממות. 

בדומה לדיון הכללי יותר על גישות ה- "מקל" וה- "גזר" גם לגבי יעילות הסיכולים הממוקדים התמונה מורכבת יותר. ישנם מחקרים המצביעים על כך שהסיכולים הממוקדים המופעלים נגד מנהיגי ארגוני הטרור יעילים יותר כאשר הם מופעלים כלפי ארגונים ממוסדים וללא תמיכה קהילתית.  כמו כן, אחד המחקרים העלה כי הרג מנהיגים פלסטינים הפחית את מספר ההרוגים הישראליים. אולם, הרג דרגות נמוכות העלה את מספר ההתקפות הפלסטיניות.  כמו כן, השפעת הרג המנהיג שונה בהתאם ליכולות המנהיג. ככל שמנהיג בארגון טרור בעל יכולות מבצעיות וארגוניות טובות יותר מאסרו או הריגתו ישפיעו יותר על הארגון.  לפיכך, בדיון על יעילותם של הסיכולים הממוקדים יש לתת את הדעת להקשר בו הם מתבצעים מבלי להביע עמדה כוללנית.