כאורך חייו של פרפר? – תוחלת החיים של ארגוני הטרור

פעמים רבות כאשר רוצים לתאר משהו שמתקיים לזמן קצר בלבד מדמים אותו לפרפר. אבל האמונה הרווחת כי פרפרים חיים רק יום אחד היא מיתוס. הפרפר הכחול הקטן, מטיל את ביציו יום לאחר שבקע מהגולם ומת לפני שמלאו לו שלושה ימים,  עם זאת, הוא לא מייצג את אורך החיים השכיח אצל פרפרים. בקצה השני של סולם תוחלת החיים של הפרפרים, נמצא המונרך הגדול הנודד, שחייו הבוגרים יכולים להגיע לכדי 8-7 חודשים.

עיוות קיים גם בתפיסה רווחת על אורך חייהם של ארגוני טרור. כאשר אנשים חושבים על ארגוני הטרור עולים בזיכרונם ארגוני הטרור המפורסמים ביותר, אבל זו גם הסיבה שנדמה שארגוני הטרור מאריכי חיים. ארגוני הטרור שעולים בזיכרון מפורסמים כיוון שהם פעילים מאד ונוכחים בזירה כבר שנים רבות. ביניהם, נכון לשנת 2019, חיזבאללה (36 שנים); אל-קאעידה (31 שנים); חמא"ס (32 שנים) ועוד, אולם ארגונים אלה לא מייצגים את כלל אוכלוסיית ארגוני הטרור.

מספר ארגוני הטרור ששורדים שלושים שנה, בדומה לארגוני הטרור המפורסמים שהוזכרו לעיל, נמצאים בעשירון העליון של ארגוני הטרור. למעשה, במחקרים שונים עלה שקבוצת ארגוני הטרור הגדולה ביותר שרדה שנה או פחות, לפי מחקרים שונים קבוצה זו עומדת על 26% ועד 68%! מארגוני הטרור וחציון אורך החיים של ארגוני הטרור עומד על 3-1 שנים בלבד. אם נשאל דימוי מעולם הפרפרים, אזי חלק ניכר מארגוני הטרור הם "פרפרים כחולים קטנים" ואילו ה "מונרכים הגדולים", הם החריגים בנוף, מושכים את תשומת הלב ונותנים תחושה מטעה שכלל ארגוני הטרור שורדים לאורך שנים רבות.

hila axelrod via the PikiWiki - Israel free image collection project

 תוחלת החיים של ארגוני טרור מצייתת לחוק מתמטי 

לכאורה הארגונים השורדים זמן רב שונים איכותית מאלו החיים זמן קצר בלבד, ואולי הארגונים מאריכי החיים יוצאים מן הכלל שיש להחריג אותם מכלל אוכלוסיית ארגוני הטרור. האם ייתכן שלמרות האקראיות הנראית לעין ישנו חוק מסדר יסודי הקובע את קצב התמותה של אוכלוסיית ארגוני הטרור בעולם בדומה לתופעות טבע אחרות כגון קצב ההתפרקות של חומרים רדיו אקטיביים או קצב התמותה של חיידקים? שאלה זו נבחנה על ידי (ש.ג.) ועל דר' לאה בר.

במחקר גילינו כי כלל אוכלוסיית ארגוני הטרור בעולם מצייתת להתפלגות מוגדרת מתמטית – התפלגות אקספוננציאלית (מעריכית), לפיה  קצב הגידול (או הדעיכה) מתקדם במכפלות של חזקה, דהיינו באופן הולך וגובר ובפערים הולכים וגדלים. למעשה, לאוכלוסיית ארגוני הטרור בעולם יש מחצית אורך חיים העומדת על 7 שנים. כלומר, שמחצית מארגוני הטרור יחיו שבע שנים או פחות. לפי הנוסחה שפתחו ניתן לחשב מה ההסתברות של ארגון טרור להגיע לכל אורך חיים ספציפי הנמדד בשנים משנתיים ומעלה.

ממצא זה יוצא דופן כיוון שמעטות התופעות החברתיות שאכן מצייתות לחוקים סטטיסטיים כאלו. זאת ועוד, ארגוני הטרור בעולם שונים מאד זה מזה ופועלים בהקשרים חברתיים אידיאולוגיים והיסטוריים שונים. הדבר דומה לטיעון לפיו ניתן לחשב מה ההסתברות שתלמידי תיכון בעולם יקבלו ציון 80 בבגרות, כאשר דנים בתלמידים שנגשו לבגרויות במקצועות שונים, מפיזיקה ועד ללשון עברית. תלמידים שנבחנו  בסין, זימבבואה, ישראל, נורבגיה וארגנטינה, שבהן פועלות מערכות חינוך השונות מאד זו מזו ואף נבחנו בבגרות בעשורים שונים משנות ה-60 ועד למאה ה-21 ובהן נערכו מבחני בגרות בתצורות שונות ותכניות לימודים שונות. על פניו, לא סביר שכולם יתלכדו לכדי התפלגות אחת המוגדרת מתמטית הרי השונות בתנאים הסביבתיים גדולה מאד. 

כיצד זה קורה?

מספר הפעילים בארגוני הטרור הוא אחד הגורמים בעלי הקשר הסטטיסטי המוצק ביותר עם אורך חייהם של ארגוני הטרור והוא גם ההסבר להיווצרותו של חוק הגלובלי המגדיר את תוחלת חייהם. ארגונים גדולים יכולים לגייס משאבים רבים יותר, בכדי לדכא אותם יש להרוג, לאסור או להגלות מספר גדול יותר של אנשים. כמו כן סביר כי יש בקרבם יותר אנשים מוכשרים למקצועות מסוימים ותפקידי פיקוד ועוד ולכן הם יותר יעילים. אכן, מחצית אורך החיים של קבוצת הארגונים שגודלה קטן מ 100 עומד על כ- שלוש שנים וחצי ואילו מחצית אורך החיים של ארגונים שגודלם מעל 100 פעילים עומד על כ 10 וחצי שנים. בנוסף, גם הגידול במספר פעילי הטרור הוא אקספוננציאלי (מעריכי) בדומה להתפלגות אורך החיים של ארגוני הטרור.

ההסבר לגידול האקספוננציאלי במספר הפעילים נובע מלולאת משוב חיובית. כלומר, ככל שיהיו לארגון הטרור יותר פעילים הוא יוציא לפועל יותר התקפות טרור ובכך ימשוך יותר פעילים פוטנציאליים שישאבו עידוד מהצלחתו וחוזר חלילה. כך ככל שיתגייסו לארגון יותר פעילים יגבר הגיוס לארגון והוא יגדל יותר ויותר בקצב גובר עד שיתייצב על גודל מסוים, בין היתר, בגלל הדיכוי שמפעילה המדינה הנלחמת בו.

על מהומות מהפכות ואורך החיים של ארגוני טרור

הפסיכולוג החברתי גרנובטר ציין  כי לאנשים ספי השתתפות שונים לפעילות בעלת סיכון. אנשים ישתתפו בפעילות כזו כאשר הם יחשבו כי התועלת תגיע לפחות לסף העלות (או הסיכון) מבחינת אותו אדם. לפיכך, הראשון שישתתף בפעילות טרור הוא זה שלא זקוק למישהו שיבצע פעילות כזו לפניו, השני זקוק שלפחות אחד יבצע פעולה אלימה בכדי להחליט כי "הסיכון שווה את זה" וכן הלאה. דינמיקה זו רלוונטית למהומות, למהפכות, אופוזיציה למשטרים אוטוריטריים כולל החברות בארגון טרור. המשמעות היא שאנשים ישתתפו פעילות מסוכנת רק אם יהיו בטוחים בהשתתפותם של מספר קריטי מסוים של אנשים אחרים שמספרם המזערי ההכרחי משתנה מאדם לאדם.

לכאורה, ההשתתפות בפעילות קולקטיבית מסוכנת אמורה הייתה לצמוח תמיד לממדים גדולים, שהרי הראשון יביא את השני, הוא בתורו את השלישי וכן הלאה עד אין סוף בקצב הולך וגובר בגידול אקספוננציאלי, שהרי ישנם יותר אנשים שיסכימו להשתתף לאחר שרבים עשו זאת לפניהם מאשר אלה שישתתפו לאחר שמעט אנשים עשו זאת לפניהם. לעיתים, אכן נמצאים בזמן ובמקום הנכון כל האנשים שהסף שלהם נמוך מספיק בכדי להשתתף בפעילות אלימה ובכלל זה פעילות טרור. אולם, מספיק שלאחר שלב מסוים יהיו אנשים שהסף שלהם גבוה מידי מכדי להשתתף בפעילות טרור ולולאת המשוב החיובי תפסק.

לעתים, הלולאה נפסקת מוקדם ולעיתים מאוחר אין לדעת זאת מראש. לפיכך, ללא קשר לתקופה בה פועל ארגון הטרור או למדינה בה נמצא ארגון הטרור נוצרים הבדלים עצומים בקצב הגידול של ארגוני טרור ובגודלם. כאמור, ארגוני טרור גדולים יותר מסוגלים לחיות זמן רב יותר ולכן ההבדלים האקספוננציאליים בגודל ארגוני הטרור יוצרים את ההתפלגות האקספוננציאלית המגדירה את דעיכת תוחלת החיים בקרב אוכלוסייתה הגלובלית של ארגוני הטרור.