הסיקריקים, קנאים יהודים שפעלו במאה הראשונה לספירה (בסוף ימי בית
שני) והתנגדו לשלטון הרומי בארץ ישראל. הם ביצעו פעולות טרור נגד רומאים אבל גם הטילו אימה
על משתפי פעולה
עם השלטון הרומי, לרוב עשירים
ובעלי מעמד. הם עשו זאת לאור יום, במקומות הומים מאדם, באמצעות חרבות קצרות,
"סיקה" בלטינית (ומכאן נגזר שמם). כך ביקשו להראות את חוסר האונים של
השלטון הרומי. הסיקריקים שאפו למהפכה חברתית ולא רק לגירוש הרומאים מארץ ישראל
ושאפו להשתית את הסדר החברתי על תורת ישראל.
גם בגמרא במסכת גיטין מוכר המושג סיקריקון, כינוי לרוצח או פושע אלים
הגוזל נכסים ובעיקר שדות בעזרת השלטון (הזר) בארץ ישראל. מונח זה גם מתייחס לכל
בריון הלוקח רכוש תוך איומים. להלן קטע מהמשנה במסכת גיטין:
"לא היה סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה (כלומר, שמי שקנה קרקע
מסיקריקון בזמן גזירות טיטוס והמלחמה ביהודה וירושלים קנייתו תקפה) מהרוגי מלחמה
ואילך יש בה סיקריקון (כלומר דין שקנייתו אינה תקיפה).
ביטוי ישראלי עכשווי של הסיקריקים הופיע גם בישראל לפני מספר שנים,
כאשר קבוצה
חרדית קטנה, שלא קיבלה את תמיכת כלל הציבור החרדי ולהיפך, קיבלה על ידי יריביה את הכינוי
סיקריקים והחלה בפעולות אלימות במחאה נגד תופעות של פריצות לטענתם.
המילה
נשתמרה עד היום בספרדית והמונח "סיקאריו" הוא כינוי לרוצח שכיר או
למתנקש, וביטוי זה מוזכר פעמים רבות בהקשר לפשע המאורגן באמריקה הלטינית. כל מי
שצפה בסרטים או בסדרות טלוויזיה העוסקות בקרטלי הסמים ניתקל במונח סיקריו אלו אנשי
הזרוע של ארגוני הפשע באמריקה הלטינית.
תגובות
הוסף רשומת תגובה