מדוע רוסיה תומכת באסד וארצות הברית לא תומכת בו?

מדוע רוסיה תומכת באסד וארצות הברית לא תומכת בו? או בניסוח כללי יותר, מדוע דמוקרטיות נוטות שלא לתמוך בדיקטטורים הנלחמים בארגוני מורדים? התשובה טמונה בשילוב של שיקולים נורמטיביים ואלקטוראליים של מנהיגים דמוקרטיים.

העויינות הליבראלית אל מול מדינות לא דמוקרטיות אמורה הייתה למנוע מהן לתמוך במשטרים דיקטטוריים הנלחמים נגד ארגוני מורדים ואף לתמוך בארגונים המורדים בממשלות אלו. לדוגמא, הסרת תמיכתה של ארצות הברית במשטרו של סומוזה בניקראגווה או במשטר השאה באירן וכן תמיכת ארצות הברית במורדים נגד בשאר אל-אסד בסוריה. אולם, לעיתים דמוקרטיות תומכות בעלייתם של משטרים דיקטטוריים ובהישארותם בשלטון לדוגמא תמיכת צרפת במשטר האלג'ירי תמיכת ישראל בחוסיין מלך ירדן נגד אש"ף ותמיכת ארצות הברית בשלטון סוהרטו באינדונזיה שניהל מסע טיהור נגד הקומוניסטים. לפיכך, עולות השאלות מדוע תמונת המצב מורכבת? האם מדינות דמוקרטיות אכן נוטות לתמוך יותר בממשלות דמוקרטיות ומדוע?

מנקודת מבט ליבראלית ממשלות דמוקרטיות נתפסות כלגיטימיות כיוון שהן נבחרות בבחירות הוגנות ופתוחות, בעוד ארגונים אלימים הנלחמים בהן נראים כמאתגרים שלטון לגיטימי ובכך מאבדים את הלגיטימיות שלהם עצמם. בניגוד לכך, כאשר שלטון לא דמוקרטי לא נהנה מלגיטימיות (בעיני דמוקרטיות) יריביהם ארגוני המורדים יתפסו כלגיטימיים יותר למרות האלימות בה הם נוקטים. לפיכך, ככל ששלטון הנלחם בארגון מורד נתפס בעיני דמוקרטיות ככזה המחויב לנורמות שלטון ראויות סביר שהן יתמכו בו נגד ארגוני מורדים אלימים.  

אולם, השיקולים הנורמטיביים הם רק חלק מהתמונה כיוון שלדמוקרטיות יש גם מרכיבים מבניים ואלקטוראליים. מנהיגים דמוקרטיים שישלחו חיילים להילחם בשביל ממשלה זרה, יסתכנו בנזק אלקטוראלי בעקבות ההוצאות הגדולות וההרוגים ולכן לא ימהרו להילחם בשביל אף מדינה דמוקרטית או דיקטטורית. עם זאת, ללא קשר לסוג השלטון בו תומכים, לרוב כאשר התמיכה בשלטון הזר אינה מתבטאת במשלוח כוחות לוחמים, היא אינה גלויה. לכן, מנהיגים דמוקרטיים אינם צריכים לעבור דרך מערכת האיזונים והבלמים הדמוקרטית בדרך לאישור מדיניותם (ולרוב גם לא את הביקורת הציבורית).  לפיכך, לעיתים לא יהיה קשר בין סוג המשטר הנלחם בארגון מורדים לבין ההסתברות שמדינה דמוקרטית תתמוך בו.

אף-על-פי-כן, אם ההתערבות במלחמת אזרחים המתרחשת במדינה זרה (בין תמיכה בארגון המורד ובין תמיכה בשלטון הנלחם בו) מקבלת חשיפה תקשורתית רחבה במשטר דמוקרטי סוג השלטון הנלחם במורדים ייהפך למרכיב בשיקולים האלקטוראליים של מקבלי ההחלטות הדמוקרטיים כיוון שתמיכה בשליטים עריצים נתפסת כפחות לגיטימית במדינות דמוקרטיות. זאת ועוד, ככל משטר דמוקרטי יותר לאופוזיציה תהיה אפשרות לנהל מאבק נגד ההתערבות במלחמת האזרחים במדינה זרה וכך לגבות מחיר אלקטוראלי גבוה יותר מממשלה במידה והיא תומכת בשלטון לא דמוקרטי.

 לפיכך ניתן לשער כי מנהיגים דמוקרטיים השוקלים תמיכה במשטרים לא דמוקרטיים הנלחמים במלחמת אזרחים ישקלו את ההשפעה המוסדית והציבורית השלילית שתהיה לתמיכה כזו וייטו פחות לתמוך במשטרים לא דמוקרטיים.  אכן הנתונים מצביעים על כך שישנם מקרים בהם דמוקרטיות תמכו בממשלות שאינן דמוקרטיות אב השערה זו נכונה – למעט מקרים בודדים, מדינות לא-דמוקרטיות אינן תומכות בדמוקרטיות הנלחמות בארגוני מורדים לעומתן דמוקרטיות תומכות בממשלות דיקטטוריות באופן ניכר פחות מאשר עושות זאת מדינות לא-דמוקרטיות (ראו גרף). אם ננסח זאת אחרת ככל ששתי מדינות יותר דמוקרטיות עולה הסיכוי כי אחת תתמוך באחרת הנלחמת בארגון מורד. לסיכום, דמוקרטיות מתנהגות שונה כלפי ממשלות המתמודדות במלחמת אזרחים, בין היתר, על בסיס סוג המשטר שלהן ונוטות לתמוך בממשלות יותר דמוקרטיות. אם נחזור לשאלה שפתחה את דיונינו, ככל הנראה, עריצותו של אסד לא היוותה שיקול בעיני משמעותי בעיני רוסיה בדרך לתמיכה בו ואילו בעיני מנהגיה הדמוקרטיים של ארצות הברית עריצותו הצדיקה את התמיכה ב (חלק) מהארגונים המורדים בו.